"כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי…" (שִׁיר הַשִּׁירִים, ג', ד')

תְּשׁוּבָה.
כֹּחַ הָרָצוֹן שֶׁל הַחַיִּים.
דַּחַף עִצְבִי, שֶׁאֶת מֵיתְרֵי הַלֵּב מַפְעִים.

תְּשׁוּבה
מְכַוֶּצֶת לְרֶגַע, מַרְטִיטָה, דּוֹחֶפֶת אֶל הָשינוי הַבָּא
תִּכְנוּן נָכוֹן, קְבִיעַת יְעָדִים וִיצִיאָה לִפְעֻלָּה.

תְּשׁוּבה
לַחְלוּחִית הַמְּפֵרָה קַרְקַע סְדוּקָה, יַבָּשָׁה
קָרְטוֹב שֶׁל טַעַם, מְתַבֶּלֶת, נֶפֶשׁ מְשִׁיבָה

תְּשׁוּבָה
אֶפְשָׁרוּת לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה
וְלִבְחֹן תְּשׁוּבָה שֶׁלֹּא נִשְׁאֲלָה

תְּשׁוּבָה
חֲזָרָה הַבַּיְתָה
אֶל תּוֹכְכֵי עַצְמְךָ

תְּשׁוּבה
גַּעֲגוּעַ לֹא בָּרוּר לִתְחוּשָׁה נֶעֶלְמָה וְאֵין
חֲוָיָה וְחִבּוּר לָאֱמֶת, לְנַצֵּחַ לְהוֹד

וַעֲדַיִן

בַּמִּסְתָּרִים, בִּרְגָעִים אֲפֹרִים,
בִּזְמַנֵּי שָׂרַגְתָּ הַחַיִּים כְּשֶׁהַיָּמִים מִתְעַרְפְּלִים.
כשהגַּלִּים מִתְנַפְּצִים וְרַק עוֹלִים וְיוֹרְדִים
בֵּין כּוֹכָבִים בַּלֵּילוֹת מְנֻתָּקִים ורֵיקִים
מְצָאוּנִי הַשּׁוֹמְרִים הַסּוֹבְבִים
שׁוֹמְרֵי הַחוֹמוֹת, מְנַוְּטִים נְבוֹכִים

בְּגַן הַמְּבוּכָה
בְּצֵל לֵיל חֲשֵׁכָה
בַּדֶּרֶךְ אָרֶץ, בֵּין כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת
אֶזְכֹּר לֶאֱחֹז בִּשְׂרִידֵי תְּשׁוּבָתִי הָאוֹבֶדֶת…

תְּשׁוּבָה
הַשִּׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה