אדמה ושמיים (מצפה אופיר)

אדמה ושמיים, רוח נעימה,
שמש מלטפת ברוך ובחמלה.
אוויר של הארץ מחכים,
פותח לב למרחבים.

נפש נרגעת, הלב מתמלא,
וכל נשיפה שכבת אבק מסירה,
ובכל שאיפה קרן אור מתגלה.
ציפורים שרות בשקט דק,
ומשהו בפנים משתחרר אט אט.

השמש נוגעת ברוך בפניי,
שכינה מחייכת מתוך חיי.
אהבת אלוקים מורגשת קרוב,
עוטפת הכול באור, אך חסד וטוב.

נשימה עמוקה אל תוך הנשמה,
והלב מתמלא בשלווה נעימה,
והנשמה תהלל י־ה
בלחש של אור ואמונה.

מכל עשב, מכל פרח קטן,
מכל עלה ירוק ורענן,
ומתוך הסלע, מתוך האדמה,
בוקעת משאלת לב קדומה.

להעתיק אל תוך השגרה,
לשמור את האור לשעה לחוצה,
לתת ליום־יום הפשוט והרגיל
כל מה שיכול הלב להכיל:

עוד קצת צבעים,
עוד רגעים רגועים,
עוד נשימה של קרבת אלוקים.