אימתי שרים שירה?
האמנם גם בתוך חיי השגרה?
לרגעים פשוטים של החיים
בין השורות ובין המילים—

כשהלב מתמלא על גדותיו,
באהבה בלי גבול, בלי די.
כשהטבע לרגע נעצר,
מציף את כל היופי וההדר,
כשהבעל הבירה מציץ באור מואר.

כשהטוב מחבק,
והכול מסביבך מסתובב.
האור מדבק,
והצדק לא מתערבב.

אז, כשאין מילים להביע,
ואפשר רק להצביע—

התפאורה כולה, זה קלי.
הכול אתה עושה למעני.

והניגון פורץ מאליו,
כי לא תמנו חסדיו.